הזכות למידע

ידע הוא כוח ששייך לאזרחים

 מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ומטרתו להעשיר את הידע ולייצר שיח בנושא

למי שיודע איך מתנהל התקציב העירוני או הממשלתי יש הרבה יותר אפשרויות כאזרח. הוא מסוגל להיות מעורב ולדרוש שהתקציב ישרת את האינטרס הציבורי והחברתי, ואף לפקח על התנהלות הרשויות. הוא יכול גם לזכות במכרזים ולהעניק שירות לגופי הציבור, ובאותה מידה לוודא שמשאבי הציבור מתנהלים באופן תקין במכרזים הוגנים ובעיקר, שהציבור יוצא נשכר. מי שלא יודע איך מתנהלים הדברים עלול למצוא את עצמו מחוץ למשחק. הכול נראה לו כמו קופסה שחורה ואטומה שאין לו יכולת להבין אותה, בטח שלא להשפיע עליה או להשתתף בה. לא לחינם אמר תומאס הובס 'ידע הוא כוח'.

קהילת נאמני זכויות

הצטרפו לקהילה והשפיעו
הצטרפות

השאלה הגדולה: למי שייך הידע?

התשובה היא לך ולך ולכל אזרח. זה פשוט בדיוק כפי שזה נשמע. חוק חופש המידע משנת 1998 קובע כי זכותו של כל אזרח ותושב לקבל מידע מרשות ציבורית. החוק תובע מהרשויות לפעול בשקיפות מלאה, כאשר הציבור יכול לצפות בכל פעולה שלטונית או מידע שהיא אוספת. המטרה היא שהכוח והידע לא יישמר בגופים הציבוריים וכל אזרח יוכל לגשת אליו. בנוסף, חופש המידע מאפשר לכל אזרח להבין את פעולות הממשלה, להשפיע עליהן ולקחת בהן חלק.

 

"הזכות למידע היא זכות חשובה במיוחד במשטר דמוקרטי, מפני שהיא מאפשרת לאזרח לפקח על הרשות ולוודא שהיא מבצעת את תפקידיה כראוי. אחד המאפיינים המובהקים של משטרים טוטליטריים הוא היעדר שקיפות ודיווחיות כלפי האזרח וכך גם להפך: ככל שמשטר מגשים את עקרון השקיפות בצורה מלאה יותר, הדבר מעיד על היותו דמוקרטיה מפותחת יותר" (עו"ד שלמה בילבסקי בריאיון למידעון נציבות המדינה).

עו"ד שלמה בילבסקי, ממלא מקום ראש היחידה הממשלתית לחופש המידע במשרד המשפטים

סיפור לדוגמה

מתי חופש המידע אינו תקף?

חוק חופש המידע מחייב לחשוף כל מידע לציבור, אבל מחריג מידע שפוגע בביטחון המדינה או בפרטיות של צד שלישי. מידע שפוגע בביטחון יכול להיות כזה שעלול לאפשר חשיפת סודות בטחונים או חלילה להקל על האויב ולשפר את יכולות התקיפה שלו. מידע חסין נוסף הוא מידע פרטי של אזרח אחר שגם לו יש 'זכות לפרטיות' כמו תיק רפואי של עובד מדינה, תלוש שכר או פרטים אישיים של צד שלישי שפנה למשרד ממשלתי. כדי למנוע הסתרה של מידע בטענה כללית ולקונית שהוא פוגע בביטחון או בפרטיות, על המידע להיות מוגדר ככזה באופן ברור ומפורש.

עד כמה קשה לחשוף מידע?

בשנת 2012, כמעט עשור וחצי לאחר שנחקק חוק חופש המידע, הוקמה היחידה הממשלתית לחופש המידע. הסיבה לכך היא הנטייה החזקה של גופים ציבוריים לאטום את המידע ולשמור אותו לעצמם, מה שעשוי לאפשר להם חופש פעולה רחב יותר, ובכלל מי אוהב ביקורת? היחידה הממשלתית לחופש המידע אחראית על כל תחום חופש המידע הציבורי. בין היתר, תפקיד חיוני של היחידה הוא טיפול בתלונות הציבור אודות אי מתן מענה לבקשת מידע.

 

חשוב לדעת כי לפי החוק אזרח רשאי לבקש כל מידע שהוא "כתוב, מוקלט, מוסרט, מצולם או ממוחשב", ללא צורך לנמק את בקשתו. זו הגדרה רחבה מאוד והיא כוללת מסמכים, קבצים, מפות, הקלטות של ישיבות, פרוטוקולים, מאגרי מידע ועוד. כך למשל, ניתן לקבל מידע על מוסדות החינוך בתחום הרשות המקומית, מידע על שימוש בתקציבי רכש במשרד ממשלתי, מידע על בתי חולים ועוד. האפשרויות הן אינסופיות וכך גם אפשרויות השימוש במידע זה. חשוב לזכור שכיום, בעידן מהפכת המידע, מדובר בידע שנחשב לזהב החדש והוא עשוי לשרת יזמים חברתיים, חוקרים, אנשים במגזר העסקי וכמובן אנשים פרטיים.

 

בחודש נובמבר 2020 פרסמה היחידה לחופש המידע נתוני סקר. הנתונים המרכזיים מהסקר היו:

  •         מעל 50% ממגישי הבקשות למידע ממשרדי הממשלה והרשויות המקומיות לא קיבלו תשובות מקצועיות בהתאם לבקשות חופש המידע שהגישו.
  •         65% ממגישי הבקשות ציינו כי הם אינם מרוצים מהשירות שניתן להם בנושא.
  •         45% העידו כי הממונה על חופש המידע לא היה זמין עבורם במייל או בטלפון.
  •         כ-57% אחוזים מהנשאלים השיבו כי זמן המענה לבקשה שהגישו היה בלתי סביר.

חופש המידע במגזר החרדי

מסקרים שערך ארגון 'נתיבות המשפט' עלה כי מרבית הציבור החרדי אינו מכיר את הליך בקשת המידע. בשנת 2018 הופיע מוטי לב, מנכ"ל הארגון, ופעיל חברתי כבר אז, בפני ועדת השקיפות בכנסת והציג נתונים לפיהם אחוז בקשות המידע ברשויות החרדיות נמוך ביותר. באותו הכנס צוינו גם המאפיינים הייחודיים למגזר החרדי, שתלוי יותר בשירותים הציבוריים וברשויות.

בין היתר הוזכרו בוועדה נתונים אודות עתירות חופש מידע שהוגשו. הדוברים ציינו כי באותה השנה הרשויות המקומיות לא השיבו ליותר מ-50% מבקשות המידע. כמו כן נאמר כי 97% מהעתירות בגין חופש המידע נגד רשויות מקומיות התקבלו, וכי בית המשפט חייב לחשוף את המידע!

מה ההבדל בין חופש מידע אישי לציבורי?

ניתן לחלק את חופש המידע לשני סוגים עיקריים. הראשון, הוא מידע אישי ופרטי. מידע כזה הוא מה שהרשויות אוספות על כל אזרח בהקשרים רלוונטיים. כל אזרח רשאי לבקש כל מידע שהרשות שומרת אודותיו. אם אתם רוצים לדעת מה מצב התיק האישי שלכם במשטרה, אתם יכולים לפנות למרשם הפלילי במשטרת ישראל. אם קיים בבית המשפט הליך משפטי הנוגע לכם אתם רשאים לבקש את כל הנתונים אודותיו. כמו כן, ניתן לבקש מידע מהרשומה הרפואית או מבית הספר בכל הנוגע לילד שלכם.

 

סוג המידע השני הוא מידע ציבורי. מידע כזה הוא למשל, ספר התקציב של העיר או של מדינת ישראל. הכוונה למידע אודות כל מה שמתרחש בכנסת. את המידע אפשר למצוא באתר 'כנסת פתוחה'. אפשר גם לאתר דרכו נתונים אודות איכות האוויר במדינה, באמצעות פרסום נתוני איכות האוויר. בנוסף, כל מידע שאתם רוצים לדעת, אתם רשאים להגיש בקשה ולקבל אישור בהתאם לבקשתכם.

לקבלת המדריך לחופש המידע, כנסו

התובנה החשובה ביותר היא שהמידע הציבורי שייך לציבור ולכן הוא זכאי לקבל אותו ולהיחשף אליו גם בלי נימוק מיוחד. כמו כן, הציבור זכאי לקבל את המידע בצורה היעילה והקלה ביותר האפשרית. בנוסף, חשוב להבין שלעיתים עצם בקשת המידע בנושא כלשהו עשויה לחולל שינוי ולהשפיע על הגופים הציבוריים. היא מאותתת על מעורבות, על אכפתיות ועל עניין והיא גורמת לעיתים לדברים להתיישר. לכן, כל הגשת בקשת מידע היא פעולה אזרחית מועילה שמשפרת את החיים האזרחיים של כלל הציבור בעיר ובמדינה.

סיפור לדוגמה, כנסו